Tali Cohen Shabtai (Israel/USA) born in Jerusalem, Israel, is a poet with her works translated into many languages. She is the author of three bilingual volumes of poetry, "Purple Diluted in a Black’s Thick"(2007), "Protest" (2012) and "Nine Years From You"(2018).  A fourth volume is forthcoming soon.  She has lived many years in Oslo, Norway, and in the U.S.A. Shabtai is living in Chicago.








There is justification.

People seek justification based on this

in order to acquire approval for their actions

only so they will not write a letter as in 1863 "Rain of insults falls Édouard Manet wrote

after his painting "Olympia"

received insults and condemnations because a naked woman was drawn sprawled on a couch, and next to her a black maid


He sought no general justification at the time for his painting and the public responded accordingly.


Surely, a naked woman sprawled on a couch was not supposed to shock a public accustomed to the sight of the naked characters of Venus and Aphrodite.

Soon the Renaissance.


But there was no justification for this work by Manet


Without nudity and without the pretentions of honor of mythology! In its time


Similar to Manet's painting that required legitimacy from the mythology


and the granting of legitimacy to his creation from the public


So it is regarding eating meat


There are those who have ensured approval and justification for slaughtering so that animal body parts go into a styrofoam box wrapped in transparent cellophane with pieces of meat for sale in butcher shops


in a lunchtime plate of raw meat to processed meat


in your home

Well, here there is justification by the following determination in the divine order that permitted the eating of meat only after the flood

in the Noah Torah section

and “Everything that lives and moves about will be food for you. Just as I gave you the green plants, I now give you everything”

From this time on, the creatures by order of God are allowed to eat meat as before you were only allowed to eat flora.

And moreover,

from now on the Creator emphasizes that only man is in the image of God, so there is a much greater prohibition on harming man.

To illustrate this, it is necessary to permit eating animals – only thus is there a chance to maintain the value of human life

Here also is a seal for an entire people

From here I pass

to editing work

Editing a book of poetry like this is like a slaughterer

to live meat

both have an inclination to being edible to buyers

What justification does another person have

to touch another's poem?

Even if I am the only one in the 21st century who believes that another person's poem should not be edited, even though there is justification for editing poetry in Hebrew that was practiced

since the 19th century.


This time I will not buy this seal of approval

The nature of the work is evident in the editor's state of mind

and the finished result is according to his subjective

whims. One cannot remain

passive and objective

when the editor has to

give the finished result so that the credit to be written in the letters of his name

I do not care about the interpretation that the editor's editorial purpose regarding the writings of another person

is concerned with checking the perfection of the spoken language

according to the linguistic rules and granting final polishing until the uniting of this writing only adds oil to the fire for me.

So yes, there are seals of approval and there are justifications, and there are some who will rejoice at them

whether it's a work in the spirit of mythology or eating animal meat despite the murder in the matter, and to a poem

that all it seeks is to remain belonging

to the poet's heart.






I love remote sights

they provide an answer to offer a glance at the lives of human beings on the margins of society,

it’s funny how much transparency there is in them – until I

see my own life within them.

Empty and fearful, the impure and lepers, homosexuals and transsexuals, prostitutes and homeless harlots, junkies

gripped with insanity

those lacking everything, incurable patients gangs.


These in these places

with an element devoid of any status – indeed

the status indicates location while the role indicates the active part

It is enough to smell the figurative stench

in remote places

to understand the departure of these people

from what was once their role before life on the spine that involved expectations of society

and secondly of their status, where they were before

in society

These are two sides of the coin: a status and a role that no longer attach importance to them in these remote places when they are detached like a bank note to a whore on the margins of society

in an urban alley

In typography, the margins are the blank part that is commonly left between the body text and the edge of the sheet of paper

as is well known, the margins surround the text on its four sides and are usually blank

As in life just not from my angle of view

the core of the page is the text that the margins


but why wasn't it mentioned that there are other messages that characterize margins other than being "blank"?


constant headlines,

page numbering or footnotes. In the past it was customary to decorate the margins of manuscripts with illustrations I am sure that even today.

How lovely such a notebook!

Think about it! If it weren't for the margins that are the page’s pillar, the text would not be


whether the page margins

fill a space of 2.54 cm or less.


Typically, the reader chooses to completely ignore the existence of the margins and continues reading.

That's how it is in life, too.


גֻּשְׁפַּנְקָא - מַאֲמָר


יֵשׁ הַצְדָּקָה.

אֲנָשִׁים מְחַפְּשִׂים הַצְדָּקָה עַל סְמַךְ זֹאת

כְּדֵי לִרְכֹּשׁ גֻּשְׁפַּנְקָא לְמַעֲשֵׂיהֶם

רַק כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְתְּבוּ מִכְתָּב כִּבְ- 1863 "יוֹרֵד עָלַי גֶּשֶׁם

שֶׁל עֶלְבּוֹנוֹת. מִישֶׁהוּ בְּוַדַּאי טוֹעֶה"

כְּפִי שֶׁכָּתַב הַצַּיָּר הַצָּרְפָתִי אֶדוּאַרְד מָאנֶה

לְאַחֵר שֶׁצִּיּוּרוֹ "אוֹלִימְפִּיָה"

סָפַג עֶלְבּוֹנוֹת וְגִנּוּיִים מִשּׁוּם שֶׁצֻּיְּרָה בּוֹ אִשָּׁה עֵירֻמָּה שְׂרוּעָה עַל סַפָּה, וּלְיָדָהּ מְשָׁרֶתֶת שְׁחֹרָה

הוּא לֹא חִפֵּשׂ הַצְדָּקָה מֵהַכְּלָל בִּזְמַנּוֹ לְצִיּוּרוֹ וְהַצִּבּוּר הֵגִיב בְּהֶתְאֵם לְכָךְ.


הֲלֹא אִשָּׁה עֵירֹמָה שְׂרוּעָה עַל סַפָּה לֹא הָיְתָה אֲמוּרָה לְזַעְזֵעַ צִבּוּר שֶׁהָיָה רָגִיל לְמַרְאֶה הַדְּמֻיּוֹת שֶׁל וֶנוּס וְאַפְרוֹדִיטֶה בְּעֵירֹם.


עוֹד מֵעֵת הָרֶנֶסַנְס.

אַךְ לֹא הָיְתָה הַצְדָּקָה לִיצִירָה זוֹ שֶׁל מָאנֶה

בְּלֵית עֵירֹם לְלֹא אִצְטְלַת הַמִּיתוֹלוֹגְיָה! בִּזְמַנּוֹ


בְּדוֹמֶה לְצִיּוּרוֹ שֶׁל מָאנֶה שֶׁהַצָּרִיךְ לֶגִיטִימַצְיָה מֵהַמִּיתוֹלוֹגְיָה

וּמַתָּן הֶכְשֵׁר לִיצִירָתוֹ מֵהַצִּבּוּר


כָּךְ גַּם מֵאֲחוֹרֵי אֲכִילַת בָּשָׂר


יֵשׁ מִי שֶׁדָּאַג לְ גֻּשְׁפַּנְקָא וְהַצְדָּקָה לִשְׁחֹט לִכְדֵי חֶלְקֵי אֵיבְרֵי גּוּף שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים לְתוֹךְ קֻפְסַת קַלְקַר עֲטוּפָה בִּנְיַר צֶלּוֹפָן שָׁקוּף כְּשֶׁבְּתוֹכוֹ חֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר לִמְכִירָה בַּחֲנֻיּוֹת אִטְלִיז


בַּצַּלַּחַת שֶׁל שְׁעַת צָהֳרַיִם מִבָּשָׂר נָא עַד בָּשָׂר מְעֻבָּד


בַּבַּיִת שֶׁלָּכֶם




וּבְכֵן פֹּה יֶשְׁנָהּ הַצְדָּקָה עַל יְדֵי הַקְּבִיעָה הַבָּאָה בְּצַו אֱלוֹקִי אֲשֶׁר הִתִּיר אֶת אֲכִילַת הַבָּשָׂר רַק אַחֲרֵי הַמַּבּוּל


בְּפָרָשַׁת נוֹחַ


וְ"כָל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל"


מֵעֵת זוֹ הַבְּרִיּוֹת בְּצַו אֱלוֹקִי רַשָּׁאִים לֶאֱכֹל בָּשָׂר כְּמוֹ שֶׁקֹּדֶם הֻתַּר לָכֶם לֶאֱכֹל צוֹמֵחַ בִּלְבַד.


וִיתֵרָה מִזֹּאת


מֵעַתָּה מַדְגִּישׁ הַבּוֹרֵא שֶׁרַק הָאָדָם הוּא צֶלֶם אֱלֹקִים לָכֵן יֵשׁ אִסּוּר הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּדוֹל לִפְגֹעַ בָּאָדָם.


כְּדֵי לְהַמְחִישׁ זֹאת נִדְרָשִׁים לְהַתִּיר אֲכִילַת חַיּוֹת - רַק כָּךְ יֵשׁ סִכּוּי לִשְׁמֹר עַל עֵרֶךְ חַיֵּי הָאָדָם


גַּם פֹּה יֶשְׁנוֹ חוֹתָם לְ עַם שָׁלֵם.

מִפֹּה אָנוֹכִי עוֹבֶרֶת

לַ עֲבוֹדַת עֲרִיכָה

עֲבוֹדַת עֲרִיכָה שֶׁל סֵפֶר שִׁירָה כָּמוֹהָ כְּקַצָּב

לִבְשַׂר חַיָּה

לִשְׁנֵיהֶם מְגַמָּה לִהְיוֹת אֲכִילִים לַקּוֹנִים

אֵיזוֹ הַצְדָּקָה יֵשׁ לְאָדָם אַחֵר לָגַעַת

בְּשִׁיר שֶׁל אַחֵר?

אַף אִם אָנֹכִי הַיְּחִידָה בַּמֵּאָה הָ-21 שֶׁסְּבוּרָה שֶׁאֵין לַעֲרֹךְ שִׁיר שֶׁל אָדָם אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשְׁנָהּ הַצְדָּקָה לַעֲרִיכַת שִׁירָה בְּעִבְרִית שֶׁהָיְתָה נְהוּגָה

עוֹד מֵהַמֵּאָה הַ-19. הַפַּעַם לֹא אֶקְנֶה גֻּשְׁפַּנְקָא זוֹ

טִיב הַיְּצִירָה נִכָּר בַּהֲלַךְ רוּחוֹ שֶׁל הָעוֹרֵךְ

וְהַתּוֹצָאָה הַמֻּגְמֶרֶת הִיא עַל פִּי גַּחֲמוֹתָיו

הַסּוּבְּיֶקְטִיבִיּוֹת. לֹא נִתָּן לְהִשָּׁאֵר

פָּסִיבִי וְאוֹבְּיֶקְטִיבִי

כְּשֶׁעַל הָעוֹרֵךְ

לָתֵת אֶת הַתּוֹצָאָה הַמֻּגְמֶרֶת כְּדֵי שֶׁהַקְּרֶדִיט יִכָּתֵב בְּאוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ

לֹא מְעַנְיֶנֶת אוֹתִי הַפַּרְשָׁנוּת הַנִּשְׁעֶנֶת עַל כָּךְ

שֶׁתַּכְלִית הָעֲרִיכָה שֶׁל הָעוֹרֵךְ בִּדְבַר כִּתְבֵי שִׂיחַ שֶׁל אָדָם אַחֵר

עִנְיָנָהּ בִּבְדִיקַת הַתַּקִּינוּת שֶׁל הַשָּׂפָה הַמְּדֻבֶּרֶת

עַל פִּי כְּלָלֵי הַלָּשׁוֹן וְהַעֲנָקַת לִטּוּשׁ סוֹפִי עַד הַאֲחָדַת כְּתִיב

זֶה רַק מוֹסִיף שֶׁמֶן לַמְּדוּרָה עֲבוּרִי.

אָז כֵּן. יֵשׁ גֻּשְׁפַּנְקוֹת וְיֵשׁ הַצְדָּקוֹת וְיֶשְׁנָם אֲחָדִים שֶׁיִּמְחוּ עֲלֵיהֶם

בֵּין אִם זוֹ יְצִירָה בְּרוּחַ הַמִּיתוֹלוֹגְיָה אוֹ אֲכִילַת בְּשַׂר חַיּוֹת עַל אַף הָרֶצַח שֶׁבָּעִנְיָן

וְעַד שִׁיר

שֶׁכָּל שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ זֶה לְהִשָּׁאֵר שַׁיָּךְ

לַלֵּב שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר






שׁוּלֵי הַחֶבְרָה


אֲנִי אוֹהֶבֶת מַרְאוֹת נִדָּחִים

הֵם נוֹתְנִים מַעֲנֶה לְהַצִּיעַ מַבָּט עַל חַיֵּיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם בְּשׁוּלֵי הַחֶבְרָה,

זֶה מְבַדֵּחַ כַּמָּה שְׁקִיפוּת יֵשׁ בָּהֶם-עַד כִּי אֲנִי

רוֹאָה אֶת חַיַּי שֶׁלִּי בְּתוֹכָם.

רֵיקִים וּפוֹחֲזִים זָבִים וּמְצֹרָעִים, הוֹמוֹסֶקְסוּאָלִים וּטְרַנְסֶקְסוּאָלִים, זוֹנוֹת וּקְדֵשׁוֹת,

מְחֻסְּרֵי בַּיִת, נַרְקוֹמָנִים,

אֲחוּזֵי טֵירוּף

חַסְרֵי כֹּל,

חוֹלִים חֲשׂוּכֵי מַרְפֵּא,


אֵלּוּ נִמְצָאִים בַּמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ

עִם יְסוֹד נְטוּל כָּל סְטָטוּס - הֲרֵי

הַסְּטָטוּס מַצְבִּיעַ עַל מִקּוּם וְאִלּוּ הַתַּפְקִיד מְצַיֵּן אֶת הַחֵלֶק הַפָּעִיל

דַּי לְהָרִיחַ אֶת הַצַּחֲנָה הַפִיגוּרָטִיבִית

בִּ מְקוֹמוֹת נִדָּחִים


לְהָבִין אֶת הָעֲזִיבָה שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ אֶת

מָה שֶׁהָיָה פַּעַם הַתַּפְקִיד שֶׁלָּהֶם לִפְנֵי הַחַיִּים בַּשְּׂדֵרָה

שֶׁהָיוּ כְּרוּכוֹת בּוֹ

צִיפִּיּוֹת מֵהַחֶבְרָה

וְשֵׁנִית מֵהַסְּטָטוּס שֶׁלָּהֶם, הֵיכָן הֵם הָיוּ טֶרֶם


אֵלּוּ שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁל הַמַּטְבֵּעַ: סְטָטוּס וְתַפְקִיד, וְזֶה לֹא מְיַחֵס לָהֶם עוֹד חֲשִׁיבוּת


בַּמְּקוֹמוֹת הַנִּדָחִים הָאֵלּוּ כְּשֶׁהֵם תְּלוּשִׁים כְּמוֹ שְׁטָר לִפְרוּצָה בְּשׁוּלֵי הַחֶבְרָה

בְּסִמְטָה אוּרְבָּנִית

בְּטִיפּוֹגְרַפְיָה הַשּׁוּלַיִם הֵם הַחֵלֶק הָרֵיק שֶׁנָּהוּג לְהַשְׁאִיר בֵּין גּוּף הַטֶּקְסְט

לְבֵין קְצֵה גִּלְיוֹן הַנְּיָר

כַּיָּדוּעַ הַשּׁוּלַיִם מַקִּיפִים אֶת הַטֶּקְסְט מֵאַרְבַּעַת צְדָדָיו וְהֵם רֵיקִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל

כְּמוֹ בַּחַיִּים רַק לֹא מִתּוֹךְ זָוִית רְאִיָּה שֶׁלִּי

הַלִּבָּה שֶׁל הַדַּף הִיא הַטֶּקְסְט אוֹתוֹ תּוֹחֲמִים


אַךְ מַדּוּעַ לֹא הֻזְכַּר שֶׁיֶּשְׁנָם עוֹד מְסָרִים שֶׁמְּאַפְיְנִים שׁוּלַיִם מִלְּבַד הֱיוֹתָם


כּוֹתָרוֹת קְבוּעוֹת,

מִסְפַּר עַמּוּדִים אוֹ הֶעָרוֹת שׁוּלַיִם. בֶּעָבָר הָיָה נָהוּג לְעַטֵּר שׁוּלֵי כִּתְבֵי יָד


בְּטוּחַתְנִי שֶׁגַּם הַיּוֹם.

מָה יָפָה מַחְבֶּרֶת כָּזוֹ!

חִשְּׁבוּ עַל זֶה! אִלּוּלֵא הַשּׁוּלַיִם שֶׁהֵם עַמּוּד הַתָּוֶךְ שֶׁל הַדַּף הַטֶּקְסְט לֹא הָיָה


בֵּין אִם שׁוּלֵי הַדַּף

עוֹמְדִים עַל מִרְוָח שֶׁל

2.54 סֶנְטִימֶטְרִים אוֹ פָּחוֹת.


בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַקּוֹרֵא בּוֹחֵר לְהִתְעַלֵּם כָּלִיל מִקִּיּוּמָם שֶׁל הַשּׁוּלַיִם וּלְהַמְשִׁיךְ בְּרֶצֶף הִקְרִיאָה.

כָּכָה זֶה גַּם בַּחַיִּים.


Translated by the poet