Niva Yosef (Israel / France) is born in Tel- Aviv, Israel.  She studied French classic and modern literature and theatre in France: Strasbourg and Paris. She is also a theater artist. Her writing is influenced from writers as Stefan Zweig, Herman Hesse , Maupassant , Camus, Becket.   Her first book "Coffee flavored Europe" was published at Hakiboutz Hameuchad at 2008.  It comprised of different stories which take places in various cities in Europe and Israel, such as: Paris, Berlin, Budapest, Strasbourg, Tel Aviv and more. Unique cafes, where characters meet, exchange, tell their story, while the Café serves as a theater set, and the taste of the coffee as a source of inspiration.Her  second book "Anis from Nancy" was published at the same publishers, - 2015, it is about a mysterious French young woman who passes one autumn in Israel, and the adventures she experiences while staying there.Her  third novel is published in 2017.




Paris in Autumn




My favorite season in Paris is in autumn. It suits it so well. Especially during the months September, October. The city awakes gradually from its long summer sweet sleep. The Parisians even if they liked taking their holidays and getting away from Paris if they can, enjoy coming back to the city which welcomes them again in a warm, gentle hug.


It is possible to feel the autumn, even by strolling down the street. The ray of lights which accompany you, give you that feeling that they are no longer there to stay. The days can be sunny and splendid, the terraces of the cafes crowded with people who enjoy drinking coffee and be able to stay outside. And yet you can't avoid the sinking thought that the winter squats in the entrance gate, waiting for the first occasion to burst into this ideal calmness.


There is also this little indecision if to wrap your neck with a warm scarf or just a veil, whether to wear a cardigan on the tee shirt or a warm coat cause it's impossible to predict what will happen in few hours. When you hang longer outside, the sun might disappear all of a sudden without any warning, and a chilly wind can blow out of nowhere.


 It is the period where the leaves of the trees flaunt in colorful leaves. From shimmery red, a desert yellowish to a vivid orange. I am always full of astonishment to the sight of the bright leaves which decorate the trees festively and declare the opening of the autumn season officially. It is a delightful period for a leisurely walk in one of the parks of Paris, in a late afternoon. Sitting on a chair and letting the smooth rays of the sun caress your face gently.


The autumn is in the air because when you get out from the metro, you can smell the roasted chestnuts which have disappeared in the summer. They are back again, the sellers of their chestnuts and their little carriages, standing in the corner of the street or at the metro entrance.


The Parisian autumn is unpredictable. Each year it changes. This year it prolongs an unusually hot summer. The days are long and warm, but the forecast announces some changes in the following days. The temperatures should fall, and the rain will be back.


Meanwhile one of the symbols of France has passed away. The enduring and most famous French singer Charles Aznavour, at the age of 94, whose name connected with the French culture.  I loved the song "La Boehme" which reminds me of the artistic Paris. His songs suit so well the autumn's atmosphere. The sweetness of the summer's end combined with a certain romantic nostalgia and a pinch in the heart. His songs were the soundtrack of the older generation. His death reminds a period of another Paris. Much more romantic, before the emergence of the internet and mobile phones.


And still, Paris is a city of traditions and has excellent museums which remind you, what Paris is all about.


Just a few days left before its closure. The exhibition in the Petit Palais "the impressionism in London."I didn't want to miss it.




A night before, I dreamt that I was sitting in a small Cafe in the "Gare du Nord." I wanted to travel to London spontaneously, but the ticket was too expensive, so instead of leaving with the next train, I sat over a cup of coffee planning the rest of the day. All of a sudden the sun disappeared, and the sky filled with heavy clouds, it started to rain massively. "The autumn is gone, welcome winter," thought crossed my mind. I noticed an elegant man with mustache, brown hair sitting not far, staring at the window while drawing something He seemed to be a painter. Maybe it's the expression of my face. Suddenly  he looked at me and smiled. I was surprised that there was no mobile phone on his table. Dressed up in an old fashion style. He arranged the block of papers in the suitcase, paid for the coffee, and before leaving ,approached me . Something about his look was striking. His eyes were bright in a crystal blue. He said "Don't let the rain change your mood, it's not an excuse! You need to create under any circumstances. There is beauty in the darkness too"


And before I could say something he was gone and then I woke up.




At early afternoon I was going to "Petit Palais" I was particularly enthusiast to see that exhibition. The pictures of the impressionism are spectacular to watch. It takes the observer on a delightful journey. I was curious to learn the interpretation of London, by the French painters.


The exhibition was rich and full of pictures of famous painters as Monet, Pissarro, Daubigny and an excellent painter that I discovered there, James Tissot who has lived and created years in London, being there, it was as if I continued my dream.


It is towards the end of 119 century,1870. The French painters leave Paris. It is a state of war (the Franco Prussian war) Paris is under attack. It is in an appalling situation, people live poorly. The painters are seeking an economical and political refuge across the channel, in England. They live there, taking part in the social and cultural bohemian life in London. Some of them stay a few months, some years. Most of the paintings are being exposed for the first time in France because they belong to private collectors mainly from London. The British natural landscape inspired this exhibition. Darkness and gloomy atmosphere fused with most flamboyant, colorful characters in social meetings. What are being pointed out in many paintings are the cloudy sky, the Thames, this wavy, grayish river, and the big boats which represent mostly the English landscape.


We could imagine physically being in London, maybe visiting the National Gallery which ,one of the paintings reflected it.


Which city you prefer, London or Paris? I have heard this question quite often, and I also have asked others myself. The answer is not conclusive.


The favorable aspects of one city are the weak of the other and vice versa.  The way I see it, they complete each other.


You can be very fond of the coolness and the eccentric English style. As you can appreciate the refined, delicate taste of the French, and as much as it is charming to walk in the Tuileries Gardens and absorb the autumn atmosphere, so it is


 enjoyable strolling down Regent park, appreciating the picturesque trees and being in a  less crowded park, which seems reflective, and quiet.




The excitement of the French impressionist painters from the misty, mysterious London didn't leave me indifferent. When I got out from Petit Palais, in spite of the glittering ray of lights in a sunny afternoon, 4 o'clock, I searched behind the colorful leaves in the garden, the Thames River, and the fog.








פריס בסתיו





העונה האהובה עלי בפריס היא הסתיו. הסתיו הולם אותה מאוד.במיוחד חודשי ספטמבר אוקטובר. העיר מתעוררת באיטיות מתוקה מתרדמת הקיץ. הצרפתים גם אם הם אהבו מאוד את חופשת הקיץ במידה ויכלו לצאת לנפוש,אוהבים גם את החזרה לעיר שמקבלת אותם בחזרה בחיבוק חמים עדין.


אפשר לחוש את הסתיו אם זה בהליכה ברחוב כשקרני השמש המלוות אותך נותנות תחושה שהן לא פה כדי להישאר. הימים יכולים להיות שמשיים ויפים להפליא. המרפסות בתי הקפה גדושות באנשים שנהנים ללגום קפה ועדיין להיות בחוץ ובכל זאת אי אפשר להימנע מהמחשבה שהחורף רובץ בפתח ומחכה להזדמנות הראשונה להתפרץ לתוך השלווה האידילית הזאת.


ישנה גם ההתלבטות הקטנה הזאת,האם לכרוך על הצוואר צעיף או אולי רק מטפחת דקה. והאם ללבוש מעל החולצה, סריג או כדאי כבר מעיל מחמם יותר כי אי אפשר לדעת מה יהיה עוד כמה שעות.וכשמסתובבים הרבה בחוץ צריכים תמיד לזכור שהשמש יכולה להסתלק ורוח קרירה תתחיל לנשב משום מקום


זאת התקופה שבגני העיר,עלי העצים מתהדרים בשלל צבעים. מאדום חרוך לצהוב מדברי ולכתום עז. אני תמיד משתאה למראה העלים הצבעוניים המעטרים את העצים בחגיגיות ומבשרים את פתיחת עונת הסתיו. וזאת תקופה מאוד נעימה לעשות טיול של אחרי הצהרים המאוחרים באחד הפארקים בפריס,להתיישב באחד הכיסאות ולתת לקרני השמש הרכות ללטף את הפנים.


הסתיו באוויר כי גם כשיוצאים מהמטרו מריחים את הריח של הערמונים הקלויים שנעלמו בקיץ ושוב אפשר לראות את מוכרי הערמונים ועגלותיהם ניצבים בקרן פינת רחוב וגם בפתח היציאה מהמטרו.


הסתיו הפריסאי לא צפוי ובכל שנה הוא משתנה. השנה הוא ממשיך את הקיץ שהיה ארוך וחם במיוחד. הימים ארוכים ובינתיים חמימים ונעימים אך תחזית מזג האוויר מבשרת שינוי בימים הקרובים. הטמפרטורות צפויות לרדת והגשם צפוי לחזור.


ובינתיים אחד הסמלים הצרפתים הכרוכים בתרבות צרפת נפטר,השאנסונר הוותיק שארל אזנבור בגיל 94. השאנסונים הצרפתים מתאימים מאוד לאווירת הסתיו למתיקות של סוף הקיץ המהולה בנוסטלגיה רומנטית. אחת מהאסוציאציות המתקשרות לפריס הן גם השאנסונים שחוברו בשפה הצרפתית  הטלוויזיה לא מפסיקה לשדר תוכניות על חייו של הזמר האהוב והמוכר כל כך ששיריו הוו פסקול חיים לפלג הבוגר יותר באוכלוסיה הצרפתית. מותו מזכיר לרבים תקופה שלא תחזור יותר. פריס אחרת,הרבה יותר רומנטית טרום עידן האינטרנט והניידים.


ועדיין פריס היא עיר של מסורות ושל מוזיאונים נהדרים.אלה היו הימים האחרונים של תערוכת האימפרסיוניסטים בלונדון." התערוכה עד ה14 לאוקטובר ב"פטיט פלה" Petit Palais". סיקרן אותי מאוד לגלות איך חוו את לונדון הציירים האימפרסיוניסטים הצרפתים. תכננתי ללכת לפני שהיא תיסגר .לילה לפני, חלמתי שאני יושבת בבית קפה ב"גאר דה נורד" רציתי לקפוץ ספונטאנית ללונדון אבל המחיר היקר של הכרטיס הרתיע אותי והתיישבתי בבית קפה קטן מתכננת את המשך סדר היום.קרני השמש החמות התחלפו בשמים מעוננים וגשם זלעפות התחיל לרדת. "להתראות סתיו ברוך הבא חורף" הרהרתי. עיני קלטו גבר בעל שער חום,משופם לבוש אלגנטי אם כי הבגדים נראו כסגנון של פעם. הוא שרבט משהו על הנייר,ונראה מצייר. לא היה נייד על השולחן שלו. לפתע הביט בי וחייך אולי בגלל ההבעה על פני.הוא סדר את בלוק הדפים במזוודה שלו,שלם על הקפה ונגש לעברי. משהו במבט שלו המם אותי. העיניים זהרו בכחול קריסטל. "אל תתני לגשם לשנות את מצב הרוח שלך.זה לא תירוץ. את צריכה ליצור בכל תנאי. יש יופי גם באפלוליות" הוא נעלם כשסיים את דבריו ואני התעוררתי.


אחרי הצהרים המוקדמות הייתי כבר בתור ל"פטיט פלה" התלהבתי ללכת לראות את האימפרסיוניסטים.


התערוכה הייתה עשירה וגדושה בציורים של ציירים ידועים כמונה,פיסארו וגוסטב דורה וצייר נפלא שגיליתי בתערוכה הזאת ג'ימס טיסו.


מדובר בסוף המאה התשע עשרה 1870 הציירים הצרפתים נוטשים את פריס שנמצאת במצב של מלחמה בין צרפת וגרמניה.פריס מותקפת ואנשים חיים בדוחק. הציירים מחפשים מקלט כלכלי ופוליטי מעבר לתעלה, באנגליה ומתגוררים בה,יוצרים ומתערים בחיי החברה והתרבות. חלק מהם תקופה של כמה שנים וחלק חודשים. הציורים נחשפים בפעם הראשונה בצרפת מאחר והם ברשותם של אספנים בעיקר מלונדון. התערוכה ספוגה מאוד בנוף האנגלי,הטיפוסי תמהיל של קדרות ואפלוליות עם  צבעוניות תיאטרלית של טיפוסים ומפגשים חברתיים. מה שבלט בתערוכה הוא נוף נהר התמזה שהווה השראה גדולה לציירים הצרפתים. הנהר האפרפר והגלי,הסירות הגדולות והשמים המעוננים המייצגים מאוד את הנוף האנגלי. ונדמה לרגע שכבר פיזית אנחנו בלונדון אולי מבקרים בתערוכה של "הנשיונל גלרי" שגם נשקף מאחד הציורים.


איזו עיר את מעדיפה יותר לונדון או פריס? את השאלה הזאת שמעתי הרבה פעמים, וגם שאלתי אחרים והתשובה אינה חד משמעית. שתי הערים שונות לחלוטין בארכיטקטורה,בשפה בסגנון ובמהות. ונקודות החוזק של עיר אחת הן התורפה של האחרת ולהפך ולטעמי הן משלימות אחת את השנייה. אפשר להתלהב מאוד במקביל מהתרבות האנגלית והצרפתית. מהקוליות,והתיאטרליות הבריטית כמו מטוב הטעם האנין והמוקפד הצרפתי. וכמו שכיף להתבשם מאווירת הסתיו בגני טולרי בפריס כך גם מהנה ללכת בריג'נט פארק,לראות את העלים הצבעוניים מעטרים את העצים ולהיות בפארק הרבה פחות עמוס באנשים,כמו מהרהר.


ההתפעמות של הציירים האימפרסיוניסטים הצרפתים מלונדון הערפילית המסתורית  והשוקקת חיים של סוף ה119 לא הותירה אותי אדישה וכשיצאתי מ"הפטיט פלה",למרות אור השמש הבוהק של שעה ארבע אחרי הצהריים ביום סתווי ושמשי במיוחד, חיפשתי מאחורי הגן עם העצים העטורים בעלי השלכת הצבעוניים את נהר התמזה ואת הערפל.