Niva Josef (Israel/France) was born in Tel- Aviv, Israel.  She studied French classic and modern literature and theatre in France: Strasbourg and Paris. She is also a theater artist. Her writing is influenced from writers as Stefan Zweig, Herman Hesse, Maupassant , Camus, Becket. Her first book "Coffee flavored Europe" was published at Hakiboutz Hameuchad at 2008. It comprised of different stories which take places in various cities in Europe and Israel, such as: Paris, Berlin, Budapest, Strasbourg, Tel Aviv and more. Unique cafes, where characters meet, exchange, tell their story, while the Café serves as a theater set, and the taste of the coffee as a source of inspiration. Her second book "Anis from Nancy" was published at the same publishers, 2015, it is about a mysterious French young woman who passes one autumn in Israel, and the adventures she experiences while staying there. Her  third novel is due to be published next year 2017.








"Have you ever visited Weimar"? Asked my good friend from Berlin. I think you would appreciate this city.  The home of Goethe, and Schiller, among the most significant writers and philosophers of all time in Germany. It is a combination of antique beauty and modern ones. When you stroll in its streets.  It feels like stepping back to the 18 or 19 Century.

He didn't need to continue to persuade me to visit Weimar. I was already quite keen to discover it.

I arrived there on a hot day in early August. The first thing I have noticed were the enormous statues of Goethe and Schiller standing one against each other in the Theater square.

I have learned that Weimar is proud of Goethe, who was based there for years, as Prague in Kafka. You can bump into his statue while walking in the city in unpredictable places. His powerful charisma is felt through the determined features of the sculpture and his superior posture.

Even though the city is not huge, there is a lot to explore. It contains important monuments in a walking distance from each other

The city was about to celebrate 100 years of the Bauhaus.  My attention was drawn to the new Bauhaus Museum inaugurated in April 2019.

It was in Weimar, where the school of this revolutionary method of Design and architecture was created for the first time. In the 20s by its leader Walter Gropius and his collaborator's artists Kandinski and Paul Klee.

Even at night, the building glitters in shiny white. It glares contemptuously to the massive red structure, which stands opposite to it. The Gauforum ,built by the Nazis. They pursued the Bauhaus architects and shuttered their school in the 30s.

I was enchanted to learn about the rich and original world of the Bauhaus technique inside this new Museum. From housewares till Costume designs for ballet.

Later, walking in the city, I discovered the marvelous house of Goethe. Inside, it's like a hymn of admiration to the baroque Italian treasures. Massive sculptures are everywhere. Enchanting colors as vivid red, green, yellow embracing the visitor. Outside, a nourished garden welcomes you peacefully.

In another corner of the city, I visited Schiller's modest house. It was a bit dreary, demure as a metaphor for the writer who was weak and ill

People were eating enormous portions of ice cream in Cafés .It was as if everyone was on vacation. Coaches with horses were seen on the paved roads, a reminder for the Romantic Weimar. Today they serve mainly as tourist attraction.

I happened to arrive in Weimar, when there was a Yiddish celebration festival for a week.

The venue" Mon Ami" was crowded with spectators from all over the world. Just before the Yiddish cabaret had begun, few young people from the States and Europe who were sitting behind me were chatting in fluent Yiddish. They were in Weimar for an intensive course in this language. After the show, they invited me to their own cabaret. It had taken place in their language school.

It was a charming night. I could have literally spotted one of the greatest Yiddish writers, Isaac Bashevis Singer presence through the smoke ,wine, and the musicians.

He was sitting in the corner of the room, delighted, his mother language in which he had created, continue to live few generation after.

A day before I left the city, I had the chance to visit the stunning Anna Amalia library. It was designed in a Rococo style. Easy to imagine Goethe, who was acquainted with the duchess Anna Amalia or Schiller, frequenting  often this beautiful building tainted in gold, blue, and white.

Weimar is surrounded by endless parks and gardens. With a short ride bus I have reached the impressive baroque Belvedere castle with its majestic gardens. Being there is plunging to the royalty atmosphere in the 18 century.

A secretive garden, I found in Kirmes Krackow house. The coffee house was already closed. There was just one man who was simply sitting on a bench leaning on a table, taking notes.

I could feel inspired only by staying there for one hour. Hearing the calm whispering of the wind, surrounded by colorful flowers in this hidden garden, in an early afternoon on an August summer day.




Only 25 minutes journey from Weimar to Erfurt by train. Erfurt is the biggest city in Thuringia, the state of Germany.

"Are you visiting Colmar? France is lovely, enjoy."

This is one of the messages I have received from my friends after posting  images of Erfurt.

"Thank you. I am in Germany right now."

Erfurt owns this Alsacien beauty. Old colorful, half -timbered small houses built in a typical architecture for that region.

 In the city flows the river, Gera. There are loads of small bridges. It is enjoyable, walking on them, staring at the horizon

The scenery is gorgeous and relaxing. It feels like a mixture of City and Village. There are streets which are only for pedestrians. You can hardly hear any car passing by, and there are some which are very busy, filled with many shops and restaurants.

It is an exciting city, where I discovered the hidden past in variable, unexpected meetings that had occurred on my way.

I have received a profound and detailed explanation from Maria Stuerzebecher the representative of the world UNESCO Jewish Heritage. In Erfurt.  I was very impressed by the sight of one of the oldest medieval Synagogue in Europe. This baffling building was a real revelation. To learn about the transformations it went through, it's painful history.

Seeing the treasures reminder from the old times, as the ancient gold wedding ring in the exposition room was very moving.

Maria speaks and reads some Hebrew. It appears that taking care about the Jewish UNESCO Heritage in Erfurt is dearly meaningful to her. "Those discoveries are really revolutionary. They possess great value. It feels me with energy to be in charge of this project"

"I enjoy often visiting Tel -Aviv and Jaffa. Strolling in the flea market. With low-cost flights, when I have a free weekend, I travel spontaneously, to Israel. To benefit from as well the warm weather and the lovely food," she says, and her eyes sparkle in a smile.

As I continue to discover Erfurt, I reach the charming Kramerbrucke. The (Merchants Bridge) I am thrilled with the sight of it. While I was walking on it, eating delicious ice cream, a mysterious puppet theater had caught my eyes. Theater Mundi. As the name of my father, who was a playwright. Was it coincidental or not? impossible to know.

I enjoyed getting lost in the picturesque lanes, discovering the majestic Dom, on the hill from where I could endure the panoramic view over the town.  Sitting in the cozy coffee shops. At night, Erfurt is illuminated. The center is quite hectic. later in a French wine bar, I hear" Chabatt shalom."  Friday night. They are not Israelis who are greeting each other but a group of non-Jewish German, Swiss, and Hungarian. I am interested if they speak Hebrew. Apparently, they learn it with a teacher via Skype. Even though only some of them live in Erfurt, they get together from time to time to share their love for Israel and the Hebrew language." Do you love the Organ's music? Asked me Andrea Melchen. She is an Organ's musician, she plays in churches and also she is a teacher.

"I have a key to the closest Church" And, so a group of people goes at 11 at night listen to the compositions of Bach and other cheerful melodies of French Composers. In a deserted church. When you hear the Organ instrument, it sounds as if a hall orchestra plays only for you. It's an incredible sensation. Andrea plays the Organ brilliantly.

She tells me she has lived some years in Israel and even had played a concert of melodies she has composed for Holocaust survivors." It was very emotional."Later she sent me the recorded Concert.

In a few hours, I will leave Beautiful Erfurt, not before I would visit the AngerMusueum, which gathers a collection of Thuringia's paintings. I pass next to the statue Martin Luther, the monk. He is a crucial figure to the residents of Erfurt as former resident of this city. He translated the New Testament from Latin to accessible German.

I return to a café I liked in Fischmarkt square, where is built the delightful town hall. The buildings are colorfully decorated. It's never dull to look at them. As everyone seems not to hurry up, it's easy to immerse in dreams while strolling slowly.

There is one more place I have to check .its Ega Park, located a few bus stops from the town center. It is a massive park with various extraordinary gardens. In a few months, the Rose garden will be reopened.

Personally I was enthusiastic about the Japanese gardens. They were the biggest that I have seen so far in Europe. The pouring rain in the early morning hours left wet benches and a fresh after-rain scent in the air.

Between the fountains and the flowers, still perfumed from the serene atmosphere, advancing to the exit gate, I heard a voice " Will you come back to visit?"

I certainly will!

Without a doubt . The past flows in the veins of the present, like an endless river...


ווימאר,ארפורט. לחיות את העולם הישן







בוויאמר ביקרת? שואל אותי ידידי הטוב שגר בברלין."אני חושב שמאוד כדאי לך להכיר את העיר הזאת.ביתם של בכירי הסופרים הגרמניים גתה ושילר.היא שילוב של יופי עתיק ומודרני וכשמתהלכים ברחובותיה,כאילו פוסעים בחזרה למאה התשע עשרה.


העיר ווימאר היא במחוז(מדינת תורינגיה) בגרמניה הכולל כמה ערים כמו (ארפורט שהיא העיר הגדולה בה).


לא צריך היה להוסיף כדי לשכנע אותי לבקר בעיר הזאת.משכנם של יוצרים ופילוסופים,בה התפתחה השיטה החדשנית ופורצת הדרך של המאה 20.הבאוהאוס.בווימאר לימדו באוניברסיטה בפעם הראשונה את טכניקת הבאוהאוס על ידי וולתר קרופיוס אליו הצטרפו אמנים חשובים כמו ואסילי קדנדיסקי ופול קלה.


כשהגעתי בתחילת אוגוסט לעיר נערך בדיוק פסטיבל יידיש עם מופעים שונים ובמקביל חגיגות 100 שנה לממשל הדמוקרטי שהוקם בווימאר. בהמשך החודש חגגו גם 100 שנה לבאוהאוס


ווימאר אינה עיר גדולה במיוחד לכן מאוד נוח לשוטט ולהגיע לכל היעדים האטרקטיביים שלה במרחק דקות הליכה זה מזה. בדמותו של גתה המפוסל נתקלים באזורים שונים במרכז העיר.הוא סמלה של העיר שמתגאה בו כמו שפראג בקפקא. כשנתקלים בפסל של איש גבוה וחזק ובתווי פניו הנחושים והדעתניים,מרגישים גם דרך הדמות היצוקה מברונזה בעוצמת המנהיגות שלו.


 בכיכר התיאטרון היפה אפשר לחזות בפסלים עתירי מימדים של גתה ושילר ידידו הטוב המשורר והמחזאי עומדים זה בצד זה. בכיכר עצמה בימות הקיץ  נערכים לפעמים הופעות בחוץ להנאת הקהל


ווימאר מכילה לא רק כמה מוקדי תיירות חשופים וגלויים לכל כי גם פינות נסתרות כגן מקסים ופרחוני ומעורר השראה שבקרתי בו בשעות אחרי הצהריים. היה רק אדם אחד שישב על ספסל,ורשם במחברת.הגן נראה כשל מנזר חבוי מהעולם,יש גם בית קפה. Kirmes-Krackow House


היא נודעת בעושרה התרבותי ולכן גם אם המרכז נראה קטן,העיר מפתיעה במספר מוקדים חשובים ומעניינים מאוד לביקור. כמו מוזיאון הבאוהאוס החדש שנחנך באפריל 2019 .מגלים עולם שלם של שפת הבאוהאוס שלימדה אותי הרבה על סגנון העיצוב המהפכני הזה. החל מכלי נוי,פסלים תמונות ועד עיצוב תלבושות לקטעי מחול(שצולמו בווידאו) האוניברסיטה של וימאר מושכת אליה סטודנטים מכל העולם שם אפשר עיצוב ואמנות בהשראת הבאוהוס.


המוזיאון מואר באור לבן  בוהק גם בלילה,והוא משקיף כהתרסה על בניין מאסיבי"the Gauforum" שהוקם על ידי הנאצים כסוג של ניצחון אחרי שאלו רדפו את הוגי האמנות הליבראלית הזאת וסגרו את בית הספר שלהם בשנות ה30.


בחזרה למאה ה18,19 מידי פעם אפשר לראות כיכרות עם סוסים ברחובות העיר הרומנטית.היום הם מיועדים לאטרקציה תיירותית בלבד .ביקור בביתו של גתה לוקח את מי שנמצא בו לאיטליה וליוון העתיקה. גתה שהיה מאוהב באוצרות התרבות האיטלקיים,ריהט את ביתו באמנות הבארוק,פסלים ענקיים של אלים יוניים נמצאים בחדרים השונים.תכלת,ירוק אדום וזהב אלו הצבעים השולטים.כשמסיימים את הביקור יוצאים לגן  נפלא,מלא בפרחים,וכמה מרגיע לשבת באחד הספסלים ולהתמלא בשלווה רק מכל היופי הזה.


ביקרתי גם בביתו של המשורר והמחזאי שילר הנמצא בפינה אחרת בעיר ודווקא משכנו של ידידו הטוב של גתה צנוע ומרוהט יחסית בפשטות ,מנוגד במהותו לפאר המסנוור של ביתו של גתה.


במרכז העיר אנשים ישבו בבתי הקפה ובמזג האוויר החם אכלו גלידות (מנות ענקיות) המשכתי להסתובב בסמטאות הקטנות.


ספרייה עתיקה,יפהפייה,היא של אנה אמליה הדוכסית בסטייל של רוקוקו. לא קשה לדמיין את גתה או שילר יושבים שם,שקועים בקריאה.


גנים,פארקים וטבע מקיפים את ווימאר.לקחתי אוטובוס ובמרחק של כמה תחנות ביקרתי בטירת בלוודר.טירה מעוררת התפעלות.הרהיטים העתיקים והתמונות,בטוב טעם מלכותי ומקיפים גם אותה גנים יפים.כמו למשל גן בוטאני בצמחים אקזוטיים.


 ובתוך כל הקלאסיקה המכובדת והמרשימה ווימאר הציעה בקיץ מסע נוסטלגי לשפת היידיש,ובאולם הנושא שם צרפתי "Mon Ami" בכיכר גתה התקיים פסטיבל במשך שבוע של מופעים בשפת היידיש.


האולם היה מלא בגרמנים וצעירים מרחבי אירופה וגם ארצות הברית. בשורה מאחורי כמה בחורים ובחורות שדברו ביניהם יידיש שוטפת. הם ספרו לי שהם באו לווימאר על מנת להשתתף בקורס מתקדם של השפה והם עורכים קברט עד השעות הקטנות של הלילה, שכל אחד מהם יכול לשיר ולנגן והם הזמינו אותי להצטרף


אחרי המופע הקברט הסרקסטי עם זמרי אופרה ששרו ושעשעו את הקהל בהומור מתובל בטקסטים ביידיש,הצטרפתי לחבורה לשמוע אותם מנגנים ושרים בחדר הממוקם בתוך בית ספר. זה היה ערב קסום. ובין עשן הסיגריות והנגנים יכולתי לגלוש במורד הזמן ולרגע יכולתי לראות את יצחק בשביס זינגר אחד היוצרים הגדולים שכתבו ביידיש יושב שם בפינת החדר ומתמוגג שהשפה שבה יצר ממשיכה להתגלגל ולחיות בפי צעירים מרחבי אירופה וארה"ב ב2019








כעשרים וחמש דקות ברכבת מווימאר מגיעים לעיר הגדולה ביותר בטורינגיה  אירפורט


"את בביקור בקולמאר"? צרפת יפה,תבלי" אני מקבלת הודעות בטלפון אחרי שפרסמתי תמונות של ארפורט.


"אני לא בצרפת,אלא בגרמניה".


ארפורט היא שילוב של יופי  המזכיר סגנון אלזאסי עמוק,גרמני.נהר "הגרה" עובר במרכז העיר תחת גשרים קטנים ובתים צבעוניים.שילוב של עיר וכפר.אפשר למצוא בה גם פינות מרגוע בלב העיר בהן בקושי שומעים מכונית עוברת. יש הרבה רחובות להולכי רגל בלבד ומצד שני מקומות סואנים יותר. העיר גדושה ביופי מלבב של בנינים עתיקים,מים זורמים לכל אורכה ורוחבה בהם).זאת עיר מעניינת מאוד וגם בה קרו לי מפגשים מרגשים.


אני מקבלת הדרכה מקיפה ממריה שטורצברכר המתמחה במורשת היהודית השמורה להפליא בעיר ופועלת בכל המרץ למען זאת תהייה בעתיד הקרוב חלק ממורשת יונסקו .בית הכנסת היהודי מימי הביניים הוא מבין העתיקים באירופה. אוצרות של חיים יהודים שלמים נשמרו שם.טבעת הנישואין המוזהבת שהוצגה בין יתר האוצרות בתערוכה הקבועה בבניין הייתה מרגשת מאוד.


מריה מדברת וקוראת עברית.ניכר שהעולם היהודי העתיק שספג טלטלות כואבות והתפרץ מחדש בארפורט הוא מפעל חייה והיא נלחמת על חשיבותו. כל התגליות האלה שקרו בשנים האחרונות הן מאוד חשובות בחיי.


"אני מגיעה לעתים קרובות לישראל.אוהבת מאוד את יפו ושוק הפשפשים. עם טיסת לואו קוסט לפעמים יותר קל לי לבוא לוויקנד לתל אביב מאשר לנסוע לברלין." היא מחייכת בעיניים נוצצות.


מאוד אהבתי את גשר הסוחרים המקסים"Kramerbrucke"


.בעודי הולכת על הגשר מתבוננת בבתים הצבעוניים,הקטנים מימי הביניים,אוכלת גלידה מעולה מגלידרייה מאוד מומלצת(יש רק אחת בגשר),נתקלתי בתיאטרון בובות כשמעליו מתנוסס השם Theater Mundi  שמו של אבי המחזאי. מונדי פירושו מלטינית "של העולם". מקריות או לא, אין לדעת.


בארפורט אפשר ללכת לאיבוד בנחת בסמטאות הקטנות,הציוריות כיף לשבת באחד מבתי הקפה הרבים של העיר.בלילה העיר המוארת מקבלת אופי אחר ובניגוד לווימאר שנהייתה שקטה יותר עם רדת החשיכה, ארפורט שוקקת חיים.


בתיאטרון בובות גדול למבוגרים וילדים באזור אחר התקיים גם המשך הפסטיבל היידיש מווימאר. נהניתי לגלות את המקומות המיוחדים של העיר ובמקביל לבתי הכנסת השמורים להפליא והמיוחדים גיליתי גם את הקתדראלה הענקית Erfurt Dom הממוקמת על גבעה שממנה אפשר להשקיף על ארפורט.


יש שם שתי כנסיות מאוד מיוחדות והן מאוד מצדיקות ביקור בהן ואת המאמץ לטפס על הגבעה וליהנות מהפנורמה.


"שבת שלום" אני שומעת. לא אלו לא ישראלים. זוהי חבורה של גרמנים היושבת על ידי בבר יין.זה ערב שישי.אני מתעניינת אם הם מדברים עברית.מסתבר שזאת קבוצה של גרמנים לא יהודים כולל שוויצרים והונגרים שלומדים בשקידה עברית עם מורה באינטרנט. למרות שרק חלקם מתגורר בארפורט הם מתקבצים מידי פעם למפגשים בהם הם חולקים את אהבתם לישראל ולשפה העברית.


"את אוהבת נגינת עוגב"? שואלת אותי אנדריאה ההונגרייה.היא גרה תקופה ארוכה בארץ והיא נגנית עוגב בכנסיות וגם מורה.


"יש לי מפתח לכנסייה הקרובה" וכך חבורה של אנשים הולכת ושומעת יצירות קלאסיות של באך וגם של מלחינים צרפתים לבקשת חבריה לנגן נגינות עליזות ב11 בלילה בכנסייה שוממת ומי שמכיר נגינת עוגב יש תחושה שאתה שומע תזמורת שלמה בכלי אחד המנגנת כאילו רק עבורך. חוויה נהדרת. אנדיראה מנגנת נפלא בעוגב.


אנדריאה ספרה לי שהיא נגנה בכנסיית עמנואל  ביפו לניצולי שואה. קונצרט של יצירות שהלחינה. "זה היה מאוד מרגש" היא מספרת.




עוד כמה שעות אעזוב את ארפורט היפה,לא לפני שאני מבקרת במוזיאון האמנות המקבץ יצירות  מציירי טורינגיה. חלפתי שוב על יד פסלו של מרתין לותר הכומר(שחי בארפורט והוא דמות מפתח חשובה מאוד לתושבי העיר) הוא תרגם את הברית החדשה מלטינית לגרמנית מדוברת ונגישה לכולם. חוזרת לבית קפה בכיכר "Fischmarkt בה נמצא בניין העירייה המקסים. בארפורט כל בניין בצבע אחר ולכן לרגע לא משעמם להתבונן בבתים שנראים מצוירים ואף מגונדרים.אף אחד לא נראה ממהר לשום מקום ולכן קל עוד יותר לשקוע בחלומות תוך כדי הליכה איטית וחולמנית


יש עוד מקום אחד שאני חייבת לבקר זהו Ega Park.במרחק של כמה תחנות אוטובוס.יש בו סוגים שונים של גנים.גן חיות,ומה לא. אישית התלהבתי במיוחד מהגנים היפנים שהם הגדולים ביותר שראיתי עד


כה באירופה.הגשם השוטף שירד בשעות הבוקר המוקדמות הותיר ספסלים רטובים,וריח רענן של אחרי הגשם.


בין מזרקות המים והפרחים,עדיין מבושמת מהאווירה הפסטורלית התקדמתי לכיוון שער היציאה "תחזרי לבקר"? שמעתי מישהו אומר לי.


כן ללא ספק.




העבר זורם בעורקי ההווה כמו נהר שאינו נגמר...